There is an exception: doing laundry. For it is not the custom of the daughters of Israel to shame themselves by doing laundry at the riverside.
When does the above apply? In a courtyard that is jointly owned by partners. If, however, a person placed an animal in a courtyard belonging to another person, even if he erects a partition, he has not established his claim to it. For it is known that the owner only lent him the space. Similar laws apply if one brought in an oven or a range, or raised chickens or the like. This is certainly the law. For if one would say that the visitor establishes his claim to the space, a person will never lend space to a colleague.
Similarly, partners in a courtyard should not open the entrance of a house opposite the entrance of a colleague's house, or a window opposite a colleague's window. In the public domain, by contrast, a person may open an entrance opposite a colleague's entrance and a window opposite a colleague's window. For if the colleague would protest, he could tell him: "I am just like one of the people in the public domain who see you."
Even if he built a loft over his home, he is not entitled to open a new entrance for it to his courtyard, for he is making passage through the courtyard slower. It is as if the other partners in the courtyard had only one neighbor, and suddenly they were given many neighbors. One may, however, build an entrance to the loft within one's own home. And if a person desires to divide his apartment into two, he may.
Similarly, if a person rents his house to the master of another household, who later brings his relatives and friends to dwell with him together in this one house, the owner who rents out the house can prevent him from doing so.
Similarly, if a person has a large entrance, he may not divide it in two, for another person may protest: "I am able to hide myself when there is only one entrance. If there are two entrances, I will not be able to hide myself."
When a lane has entrances to the public domain at either of its ends, and the inhabitants of the lane desire to erect gates at the entrance to the lane, the people in the public domain may prevent them from doing so, for at times people in the public domain are pressed for space and enter the lane.
Similarly, when one of the inhabitants of a lane desires to close the entrance to his home and transfer it to another lane, the inhabitants of the first lane may prevent him from doing so. For perhaps a tax will be levied against the lane, and the presence of another person reduces the share of the tax each of the inhabitants of the lane must pay.
Accordingly, when there is no fixed tax levied on the inhabitants of the lane, the person may close his entrance whenever he desires.
Therefore, if the owner of the second courtyard built a bench in front of his entrance, blocking it, the owner of the outer courtyard may not prevent him from doing so. The inhabitants of the inner courtyards may prevent him from doing so for he is lengthening their path, by making them walk around the bench.
Similarly, if the owner of the second courtyard opens a second entrance between his courtyard and the outer courtyard, the owner of the outer courtyard may not prevent him from doing so, for he is allowed to use only the land that is outside that entrance. If, however, the owner of the second courtyard opens a second entrance between his courtyard and the third courtyard, the owners of the inner courtyard may prevent him from doing so, for the owner of the second courtyard is allowed to use only the land in the lane that is outside his first entrance and to its exterior. The same laws apply with regard to all the other owners.
הלכות שכנים פרק ה
א) חצר השותפין כל אחד מהן כופה את חבירו לעשות בה בית שער ודלת וכן כל הדברים שהחצר צריכה להם צורך גדול, או דברים שנהגו בני המדינה לעשותם, אבל שאר הדברים כגון ציור וכיור וכיוצא בו אינו כופהו, עשה אחד מהן מעצמו אם גילה השני דעתו שנוח לו במה שעשה חבירו מגלגלין עליו את הכל ונותן חלקו בהוצאה.
ב) מי שיש לו בית בחצר אחרת בני החצר משעבדין אותו לעשות עמהם דלת ונגר ומנעול אבל בשאר הדברים אין משעבדין אותו, ואם היה שרוי עמהם באותה חצר משעבדין אותו על הכל.
ג) אחד מן השותפין בחצר שביקש להעמיד בה בהמה או רחיים או לגדל בה תרנגולין חבירו מעכב עליו, וכן שאר הדברים שאין דרך אנשי המקום לעשותן בחצרותיהן בכולן השותפין מעכבין זה על זה, חוץ מן הכביסה לפי שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על גב הנהר.
ד) אחד חצר השותפין ואחד מבוי שאינו מפולש כל בני המבוי מעכבין זה על זה שלא להשתמש במבוי אלא בדברים שדרך בני המדינה להשתמש בהן במבואות.
ה) אחד מן השותפין בחצר שהעמיד בהמה או רחיים וכיוצא בהן בחצר ולא מיחה בו שותפו הרי זה מעכב עליו כל זמן שירצה, ואם העמיד בפני בהמה זו וכיוצא בה מחיצה גבוהה עשרה טפחים החזיק שהשותפין מקפידין על המחיצה והואיל והניחו מחל, במה דברים אמורים בחצר השותפין אבל בחצר חבירו אפילו העמיד בהמתו ועשה לו מחיצה לא החזיק שהדבר ידוע שאין זה אלא דרך שאלה, והוא הדין לכל מעמיד תנור וכיריים ומגדל תרנגולין וכיוצא בהן, שאם תאמר החזיק אין לך אדם שמשאיל מקום לחבירו.
ו) אחד מן השותפין שביקש לפתוח לו חלון בתוך ביתו לחצר חבירו מעכב עליו מפני שמסתכל בו ממנו, ואם פתח יסתום, וכן לא יפתחו השותפים בחצר פתח בית כנגד פתח בית או חלון כנגד חלון, אבל פותח אדם לרשות הרבים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, מפני שאומר לו הריני כאחד מבני רשות הרבים שרואין אותך.
ז) ואף על פי כן לא יפתח אדם חנות כנגד פתח חצר חבירו שזה היזק קבוע תמיד, שהרי בני רשות הרבים עוברים ושבים וזה יושב בחנותו כל היום ומביט בפתח חבירו.
ח) אחד מן השותפין בחצר שלקח בית בחצר אחרת אינו יכול לפתוח פתחו לחצר השותפין שלו, אפילו בנה עלייה על גבי ביתו לא יעשה לה פתח לתוך החצר לפי שמרבה עליהן את הדרך נעשה כמי שהיה לזה שכן אחד ונעשו לו שכנים הרבה, אבל פותח הוא פתח עלייה לתוך ביתו, ואם רצה לחלוק חדרו לשנים חולק.
ט) מכאן אתה למד שאחד מן השותפין שהביא אצלו לביתו אנשי בית אחרת יש לחבירו לעכב עליו מפני שמרבה עליו את הדרך, וכן המשכיר ביתו לבעל בית אחד ואחר כך הביא עמו קרוביו או מיודעיו לשכון עמו כאחד בבית זה הרי המשכיר מעכב עליו.
י) היה פתח של אחד מן השותפין קטן אינו יכול להרחיבו שהרי שותפו אומר לו בפתח קטן אני יכול להסתר ממך בשעת תשמיש ואיני יכול להסתר ממך בפתח גדול, ואם היה הפתח גדול לא יעשנו שנים שהרי אומר לו בפתח אחד אני יכול להסתר בשנים איני יכול.
יא) אבל מי שהיה לו פתח קטן לרשות הרבים ורצה להרחיבו, או היה רחב ורצה לעשותו שנים אין חבירו שכנגדו מעכב עליו, ואין צריך לומר בני רשות הרבים שאינן יכולין לעכב עליו.
יב) כופין בני מבוי זה את זה לעשות להן לחי או קורה למבוי.
יג) מי שיש לו פתח למבוי אין בני מבוי כופין אותו לעשות דלת למבוי שיכול לומר רצוני שאכנס בחבילתי עד פתחי, ומבוי המפולש לרשות הרבים ובקשו בני המבוי להעמיד להם דלתות בני רשות הרבים מעכבין עליהם מפני שפעמים דוחקין הרבים ונכנסין בו.
יד) מי שביקש לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם את הדרך, ואם היה מבוי מפולש פותח כל פתח שירצה לכתחלה.
טו) היה לו פתח סתום במבוי שאינו מפולש הרי זה פותחו בכל עת שירצה, ואם פרץ את פצימיו בני מבוי מעכבין עליו, וכן אחד מבני מבוי שבקש לסתום פתחו ולהחזירו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו שמא יבא עליהם מס ומתמעט מחלקן מן המס הקצוב על בני המבוי, לפיכך מקום שאין המס קצוב על בני המבוי הרי זה סותם פתחו בכל עת שירצה.
טז) חמש חצרות הפתוחות למבוי שאינו מפולש כולן משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה, וכן השנייה משתמשת לעצמה ומשתמש עם החיצונה ואינה משתמשת עם השאר, נמצאת הפנימית משתמשת עם כולן ומשתמשת לעצמה, לפיכך אם בעל השנייה בנה איצטבא כנגד פתחו וסתמו אין החיצונה יכולה לעכב עליו, אבל כל הפנימיות מעכבין עליו מפני שמרבה עליהן את הדרך באורך שהרי מקיפין האיצטבא, וכן בעל השנייה שפתח לחצרו פתח שני בינו ובין החיצונה אין החיצונה מעכבת עליו שאין לו להשתמש אלא מפתחו ולחוץ, אבל אם פתח הפתח השני בינו ובין השלישי הפנימית מעכבת עליו שאין לו להשתמש במבוי אלא מפתח חצרו הראשון ולחוץ, וכן הדין בכולן.