We may not ride on his horse, nor sit on his throne, use his scepter, wear his crown, or use any of his utensils. When he dies, they should all be burned before his bier.
Similarly, only another king is allowed to make use of his servants, maids, and attendants. Accordingly, Avishag was permitted to Solomon, but prohibited to Adoniyahu.
He may not perform chalitzah, for concerning that ritual, it is said Deuteronomy 25:9: 'And she shall spit before him.' This would be disrespectful to the king.
Even if he desires to perform this mitzvah, he is not given the opportunity because a king's honor must be preserved even though he is willing to forgo it.
Since he is not allowed to perform chalitzah, he is not eligible to participate in yibbum. Similarly, in the event of his death, since it is forbidden to initiate yibbum with his wife, chalitzah is also not performed for her. Rather, she must remain in her state of attachment forever.
If he enters the Temple courtyard, and he is of David's descendents, he may sit. For the only ones who may sit in the Temple Courtyard are kings of the Davidic dynasty, as II Samuel 7:18 states: 'And David sat before God.'
He sits on his throne in his palace and has a crown placed on his head.
When he desires, the nation must present themselves before him. They should stand before him and prostrate themselves to the ground. Even a prophet must stand before the king and prostrate himself on the ground, as I Kings 1:23 states: 'Behold, Nathan, the prophet came before the king and prostrated himself before the king.'
However, a High Priest need not come before the king unless he the High Priest desires to do so. The High Priest need not stand before the king. Rather, the king stands before the High Priest, as Numbers 27:21 states: 'And he shall stand before Elazar, the priest.'
Nevertheless, it is a mitzvah for the High Priest to honor the king by having him seated and standing in his presence when he visits him. The king should only stand before him when he consults the Urim and Tumim.
Similarly, it is a mitzvah for the king to honor students of Torah when they enter his presence. He should stand before the Sanhedrin and the Sages of Israel and seat them at his side.
Jehosephat, King of Judah would follow this practice. Whenever even a student of a Torah scholar would come to him, he would rise from his throne and kiss him and address him as 'My teacher and master.'
When does the above apply? When the king is alone in his palace. Then, in private, before his servants, he should behave in this fashion. However, in public, before the people at large, he should not conduct himself in this manner. He should not stand before anyone. He should not speak gently and should address a person using his name alone in order that the awe of him will be implanted in everyone's hearts.
He should be gracious and merciful to the small and the great, involving himself in their good and welfare. He should protect the honor of even the humblest of men.
When he speaks to the people as a community, he should speak gently, as I Chronicles 28:2 states 'Listen my brothers and my people....' Similarly, I Kings 12:7 states 'If today, you will be a servant to these people....'
He should always conduct himself with great humility. There is none greater than Moses, our teacher. Yet, he said Exodus 16:8: 'What are we? Your complaints are not against us.' He should bear the nation's difficulties, burdens, complaints, and anger as a nurse carries an infant.
Psalms 78:71 refers to a king as a shepherd: 'to pasture, Jacob, His nation.' The prophets have described the behavior of a shepherd (Isaiah 40:11 : 'He shall pasture His flock like a shepherd, He shall gather the lambs with His arm and carry them in His bosom."
הלכות מלכים ומלחמות פרק ב
א) כבוד גדול נוהגין במלך, ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם, שנאמר שום תשים שתהא אימתו עליך, אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו, ולא בכתרו, ולא באחד מכל כלי תשמישיו, וכשהוא מת כולן נשרפין לפניו, וכן לא ישתמש בעבדיו ושפחותיו ושמשיו אלא מלך אחר, לפיכך אבישג היתה מותרת לשלמה ואסורה לאדוניה.
ב) אבל אשתו של מלך אינה נבעלת לאחר לעולם, אפילו המלך אינו נושא אלמנתו או גרושתו של מלך אחר.
ג) ואסור לראותו כשהוא ערום ולא כשהוא מסתפר, ולא כשהוא בבית המרחץ, ולא כשהוא מסתפג, ואינו חולץ, שנאמר וירקה בפניו וזה בזיון, ואפילו רצה אין שומעין לו, שהמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, והואיל ואינו חולץ אינו מיבם, וכן [אם מת הוא] כיון שאי אפשר ליבם את אשתו כך אין חולצין לה, אלא תשב לעולם בזיקתה.
ד) מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו, וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש, ואם נכנס לעזרה והיה מזרע דויד ישב, שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דויד בלבד, שנאמר ויבא המלך דויד וישב לפני ה'.
ה) המלך מסתפר בכל יום, ומתקן עצמו ומתנאה במלבושין נאים ומפוארים, שנאמר מלך ביפיו תחזינה עיניך, ויושב על כסא מלכותו בפלטרין שלו, ומשים כתר בראשו, וכל העם באין אליו בעת שירצה, ועומדין לפניו ומשתחוים ארצה, אפילו נביא עומד לפני המלך משתחוה ארצה, שנאמר הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחו למלך, אבל כהן גדול אינו בא לפני המלך אלא אם רצה, ואינו עומד לפניו אלא המלך עומד לפני כהן גדול, שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד, אף על פי כן מצוה על כהן גדול לכבד את המלך ולהושיבו ולעמוד מפניו כשיבא לו, ולא יעמוד המלך לפניו אלא כשישאל לו במשפט האורים, וכן מצוה על המלך לכבד לומדי התורה, וכשיכנסו לפניו סנהדרין וחכמי ישראל יעמוד לפניהם ויושיבם בצדו, וכן היה יהושפט מלך יהודה עושה אפילו לתלמיד חכם היה עומד מכסאו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי, במה דברים אמורים בזמן שיהיה המלך בביתו לבדו הוא ועבדיו יעשה זה בצנעה, אבל בפרהסיה בפני העם לא יעשה, ולא יעמוד מפני אדם, ולא ידבר רכות, ולא יקרא לאדם אלא בשמו כדי שתהא יראתו בלב הכל.
ו) כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול, וחייב הכל בכבודו, כך צוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל שנאמר ולבי חלל בקרבי, ולא ינהג גסות לב בישראל יתר מדיי, שנאמר לבלתי רום לבבו מאחיו, ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים, ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם, ויחוס על כבוד קטן שבקטנים, וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים ידבר רכות, שנאמר שמעוני אחי ועמי, ואומר אם היום תהיה עבד לעם הזה וגו', לעולם יתנהג בענוה יתירה, אין לנו גדול ממשה רבנו והוא אומר ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם, ויסבול טרחם ומשאם ותלונותם וקצפם כאשר ישא האומן את היונק, רועה קראו הכתוב, לרעות ביעקב עמו, ודרכו של רועה מפורש בקבלה כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא וגו'.