Such a man may marry a female convert or a freed maid-servant. Even a priest with maimed testicles may marry a female convert or a freed maid-servant, because the holiness [of the priesthood] does not rest upon him. He is permitted to marry even a female netin2See Chapter 12, Halachot 22-23. or a woman whose status is in doubt.
Halachically, however, Kiddushin 73a interprets the phrase "He shall not enter God's congregation," as forbidding one from marrying only a person whose lineage is definite. The Rambam maintains that even the Sages did not enforce a decree in this instance. (See Beit Shmuel 5:2.) A man with maimed testicles or a severed member is, however, forbidden to [marry] a female mamzer4The Rambam's position is that although having a maimed organ disqualifies a priest from the holiness of the priesthood, it does not disqualify an Israelite from the holiness with which he is endowed. The Ra'avad differs with this ruling and states that a man with a maimed organ may marry a female mamzer. The Maggid Mishneh mentions other authorities who follow both of these views. The Shulchan Aruch (Even HaEzer 5:1) follows the position of the Rambam, while the Rama mentions the other view. whose status is definite, because this prohibition is of Scriptural origin.
There are three organs to which wounds can disqualify a male: the shaft, the testicles, and the tract in which the semen develops. If one of these three was wounded or crushed, the man is disqualifed.5In his Commentary to the Mishnah (Yevamot 8:2), the Rambam states that any difficulty which renders a man sterile according to medical knowledge disqualifies him from marriage.
Whoever castrates [a person or an animal] should be lashed14The punishment given for the violation of a Scriptural commandment. according to Scriptural Law everywhere. Even a person who castrates a person who has been castrated should be lashed.
A person who castrates a female - whether a human or other species - is not liable.15The Maggid Mishneh and the Shulchan Aruch (Even HaEzer 5:11 interpret the Rambam's statements as meaning that although there is a prohibition against doing so, lashes are not given.
If a person bound a man and set a dog or other animal upon him until his sexual organs were maimed or he made him sit in water or snow until his sexual organs lost their potency, he is not given lashes unless he castrates him by hand. It is, however, fitting to subject him to stripes for rebellious conduct.17The punishment given for violating a Rabbinic commandment.
הלכות איסורי ביאה פרק טז
א) פצוע דכא וכרות שופכה שנשאו בת ישראל, ובעלו -- לוקין, שנאמר "לא יבוא פצוע דכא וכרות שופכה, בקהל ה'" (דברים כג,ב); ומותרין לישא גיורת ומשוחררת. ואפילו כוהן שהוא פצוע דכא, מותר לישא גיורת ומשוחררת -- לפי שאינו בקדושתו; ואפילו נתינה או אחת מן הספקות, מותרת לו: [ב] הואיל ופצוע דכא אסור לבוא בקהל, לא גזרו בו על הנתינים ולא על הספקות; אבל פצוע דכא וכרות שופכה אסור בממזרת ודאית, שהרי איסורה מן התורה.
ב) [ג] ואיזה הוא פצוע דכא, כל שנפצעו הביצים שלו; וכרות שופכה, כל שנכרת הגיד שלו. ובשלושה אברין אפשר שיוליד הזכר -- בגיד, ובביצים, ובשבילין שבהן תתבשל שכבת זרע, והן הנקראין חוטי ביצים; וכיון שנפצע אחד משלושה אברים אלו, או נכרת, או נידוך -- הרי זה נפסל.
ג) [ד] כיצד, נפצע הגיד או נידוך, או שנכרתה העטרה או למעלה מעטרה -- פסול. ואם נכרת מראש העטרה, ונשתייר ממנה אפילו כחוט השערה מוקף לכל הגיד -- כשר; נכרת הגיד למעלה מעטרה כקולמוס, או כמרזב -- כשר.
ד) [ה] ניקב למטה מעטרה, כשר. ניקבה העטרה עצמה -- אם כשייראה קרי תצא שכבת זרע מן הנקב, פסול; נסתם הנקב, חזר להכשרו. ניקב למטה מעטרה שכנגדו למעלה בתוך העטרה, פסול -- שהעטרה כולה, מעכבת. [ו] נסתם שביל שכבת זרע, וחזר לראות שכבת זרע משביל שמשתין בו -- הרי זה פסול.
ה) [ז] נכרתו הביצים, או אחת מהן, או שנפצעה אחת מהן, או שנידוכה, או שחסרה, או שניקבה -- הרי זה פסול; נכרתו חוטי ביצים, או אחד מהן, או שנידוך, או נפצע -- הרי זה פסול. [ח] ניקב חוט מחוטי הביצים לשביל מי רגליים, והרי הוא מטיל מים משני מקומות, משביל המים, ומשביל שכבת זרע -- הרי זה כשר.
ו) [ט] כל פסול שאמרנו בעניין זה, כשלא היו בידי שמיים, כגון שכרתו אדם, או כלב, או הכהו קוץ, וכיוצא בדברים אלו; אבל אם נולד כרות שופכה, או פצוע דכא, או שנולד בלא ביצים, או שחלה מחמת גופו ובטלו ממנו אברים אלו, או שנולד בהן שחין והמסה אותם או כרתן -- הרי זה כשר לבוא בקהל, שכל אלו בידי שמיים.
ז) [י] אסור להפסיד אברי זרע -- בין באדם בין בבהמה חיה ועוף, אחד טמאים ואחד טהורים, בין בארץ בין בחוצה לארץ: אף על פי שנאמר "ובארצכם, לא תעשו" (ויקרא כב,כד), מפי השמועה למדו שדבר זה נוהג בכל מקום; ועניין הכתוב, לא יעשה זאת בישראל, בין בגופם בין בגופות אחרים.
ח) וכל המסרס -- לוקה מן התורה, בכל מקום; ואפילו מסרס אחר מסרס, לוקה. [יא] כיצד, הרי שבא וכרת את הגיד, ובא אחר וכרת את הביצים או ניתקן, ובא אחר וכרת חוטי ביצים, או שבא אחד ומיעך את הגיד, ובא אחר וניתקו, ובא אחר וכרתו -- כולן לוקין: ואף על פי שלא סירס האחרון אלא מסורס, בין באדם בין בבהמה חיה ועוף. והמסרס את הנקבה, בין באדם בין בשאר מינים -- פטור.
ט) [יב] המשקה עיקרין לאדם, או לשאר מינים, כדי לסרסו -- הרי זה אסור, ואין לוקין עליו; ואישה מותרת לשתות עיקרין שמסרסין אותה עד שלא תלד. הרי שכפת את האדם, ושיסה בו כלב או שאר חיות עד שעשאוהו כרות שופכה, או שהושיבו במים או בשלג עד שביטל ממנו אברי תשמיש -- אינו לוקה: עד שיסרס בידו. וראוי להכותו מכת מרדות.
י) [יג] אסור לומר לגוי לסרס בהמה שלנו; ואם לקחה הוא מעצמו לסרס אותה, מותר. ואם הערים ישראל בדבר זה, קונסין אותו ומוכרה לישראל אחר: ואפילו לבנו הגדול, מותר למוכרה; אבל לבנו הקטן, אינו מוכרה לו ולא נותנה לו.




